נחתנו בהולנד

רשומה ראשונה.
היא תהיה קצת לא מאורגנת ותכיל בעיקר שפיכת מילים על ההשתלשלות של הימים האחרונים.

מה דעתכם על התבנית של הבלוג? אני חושבת שהיא מקסימה.

עדיין אין לי מחשב מסודר. רק היום הסתדר לנו האינטרנט בבית. לא ידענו מהי הסיסמא, ובעל הבית הכיר סיסמא שגויה.
מזל שמרבית האנשים משתמשים בסיסמאות ברירות מחדל בראוטר, אחרת היינו צריכים כבר בשבוע הראשון שלנו להתמודד עם שירות הלקוחות הידוע לשימצה בהולנד של חברת האינטרנט.

השבוע האחרון בישראל היה קצת סיוט.
הרבה מאוד התארגנויות וסיומות של דברים, עם ידיעה מוחלטת שלא באמת נספיק הכל, אבל אי אפשר לנוח ולהירגע, כי בכל זאת צריך למהר ולמהר ולנסות להספיק עוד.

קצת על הטיסה:
הגענו 3 שעות לפני לטרמינל. בד"כ אנחנו משתדלים להגיע מאוחר יותר, כי להגיע בדיוק בזמן זה אומר להגיע בדיוק בזמן לתור של הצ'ק-אין.
הפעם הגענו בדיוק בזמן, כי ידענו שאנחנו מביאים בעיה לטרמינל – גילי הכלבה המקסימה שלנו.

כבר בלילה לפני הטיסה גילי, הפגינה חוש שישי כלבי משובח והרגישה שמשהו לא רגיל מתרחש וממש הגיבה בחרדה כלפי השינוי שעומד להגיע.
לפני שנכנסנו לטרמינל, נתנו לה שני כדורים שהוטרינר רשם לנו להרגעה ולטישטוש.
הם עבדו ממש מהר. היא הייתה ממש מטושטשת בכל זמן ההמתנה, למרות שראינו שהיא עדיין הייתה מבוהלת, אולי גם בגלל עצם ההרגשה המוזרה של הכדורים.
כשהכנסנו אותה לכלוב, וסגרנו עליה את השער שלו, היא ממש קרעה לנו את הלב עם הפרצופים שלה, ועם ניסיונות הסרק הקטנים שלה לפתוח את השער עם הרגל שלה

היה קשה למסור אותה.

לגבי התשלום עבור הטסת גילי, בדיוק כמו שציפינו, העלות הייתה בדיוק לא כמו שאמרו לנו שתהיה בכל ששת הניסיונות והשאלות שלנו מול שירות הלקוחות של ארקיע.
יצא לי משפט מבולגן 🙂 בכל פעם שדיברנו עם שירות הלקוחות של ארקיע, קיבלנו תשובות שונות ולעיתים סותרות מהנציגים. הבעיה העיקרית היא שאין תקנון ונוהל מסודר, ובאתר שלהם לא כתוב כלום בנושא. כך יצא שיש לנו הקלטות של 3 נציגי שירות לקוחות שונים וכל אחד אומר לנו מחיר אחר ו/או שיטת תשלום שונה, והוא מבטיח לנו שהוא בדק את זה והכל מגובה מלמעלה.

בפועל בשדה, קיבלנו מחיר אחר משלל המחירים ששמענו עליהם. . מרגיז פלוס.
טוב. הטיסה עברה מהר, נחתנו, הלכנו לביקורת דרכונים, עברנו אותה, ואז מיהרנו לאזור המטענים, לקבל את פני גילי.
ההשפעה של הכדורים עברה. ברגע שהיא ראתה אותנו היא התחילה לייב ולבכות שהיא רוצה לצאת. ממש נורא…. אבל לא יכלנו לשחרר אותה עד שנצא מהטרמינל.
יצאנו ולקחנו אותה לחלקת הדשא הראשונה שראינו, לשחרר לה קיטור.

לקחנו מונית שהסכימה לקחת אותנו עם המזוודות, עם גילי ועם ארגז אופניים עצום ונסענו לדירה.

טוב. אני עייפה. נמשיך בפעם הבאה.

רוני